#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"יג. רוניא זבן ארעא אמיצרא דרבינא, סבר רבינא לסלוקי משום דינא דבר מצרא, א""ל רב ספרא בריה דרב ייבא אמרי אינשי ארבעה לצלא ארבעה לצללא. באר (5) "	"ברש""י הובאו הפירושים הבאים:א.צלא רצען עני וצללא רצען עשיר,וכך א""ל ארבעה ככרות צריכין לרצען עני למאכלות ביתו ליום כמו שצריך לעשיר, וזה עני הוא וצריך לו השדה לפרנסה, עשה ישר וטוב לעני זה ואל תסלקהו. ב. רוניא רצען היה, וכך א""ל העני זה שכרו מועט שהוא צריך ליתן שכר הרבה לעבדנין, דאמרי אינשי ארבעה זוזי לצורך מקח העור וארבעה זוזי לשכר העבדנין, לפיכך עשה הישר והטוב ותהי לו שדה זו לפרנסת ביתו. ג. משל הוא כנגד רוניא שהיה לו שדה אחת בתוך שדות של רבינא ועכשיו קנה לו שדה אצל מצר רבינא וא""ל שיעשה הישר והטוב להניח לרוניא אותה שדה שקנה שבכמה דברים הוצאות על שדה אחת כהוצאה על שתים, ונמצא רוניא משתכר.<br>והתוס' (ד""ה ארבעה) הקשו על פרש""י, ובשם ר""ת פי' שרבינא היה מצרן לשדה זו מגי רוחות ורוניא מרוח אחת וא""ל רב ספרא אמרי אינשי ארבעה לצלא פירוש לעור גדול צריך ליתן לעבדן די זוזי וד' זוזי לצללא לעור קטן, וכך הוא מצרן מרוח אחד כמו אתה מג' רוחות, ובשם ה""ר אברהם פירשו שאותה קרקע שקנה רוניא אמיצרא דרבינא היינו אמצרא דאותן שדות שהיה רוניא אריס בהן וה""ק ליה רב ספרא לרבינא אע""פ שאין לרוניא בגוף הקרקע כלום מ""מ הואיל שהוא עובדן הרי הוא מצרן כמוך, כמו דאמרי אינשי ארבעה לצלא נותנים ד' זוז על העור וכמו כן צריך ליתן לצללא לאומן המעבד את העור."	בבא בתרא ה. ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	יד. עד ארבע אמות בחזקת שנתן עד שיביא ראיה שלא נתן. איזו ראיה צריך להביא? 	"רש""י פירש שיביא התובע עדים שתבעו ולא נתן לו <sup>יג</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>יג. ו הרא""ש  (סי' ט)  כתב על פרש""י ותימה היא דמשום שלא נתן מיד בשעה שתבעו הוי לעולם בחזקת שלא נתן, אלא מיירי שבאו עדים ואמרו עמנו היה שמעון במקום פלוני מיום שהחל ראובן בנין כותל זה ויודעים אנו שלא פרעו. א""נ כגון שעמד שמעון בדין וחייבוהו בית דין לבנות עד ד' אמות וסרב על צווי בית דין הרי הוא בחזקת שלא נתן כדין גזלן .</span>"	בבא בתרא ה.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"טו. סמך לו כותל אחר אע""פ שלא נתן עליו את התקרה מגלגלין עליו<br>את הכל. והרי זה נהנה וזה לא חסר פטור? "	"תירצו התוס'(ד""ה אע""פ) שכיון שגילה דעתו שנוח לו בהגבהה חייב,א""נ הכא זה נהנה וזה חסר הוא שגורם לו שהגביה הכותל למעלה מד' אמות כדי שלא יהיה לו היזק ראיה בשום ענין ממנו <sup>יד</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>יד. והרשב""א  (ד""ה סמך)  בשם רבינו יונה כתב דכיון דגלי דעתי ה דניחא ליה באותו בנין שבנה חבירו מיד קנה </span>"	בבא בתרא תוס' ה.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"טז. אמר ריש לקיש הקובע זמן לחבירו וא""ל פרעתיך בתוך זמני אינו נאמן 1) איך מדובר ומדוע 2) מדוע הלווה אינו נאמן לומר שפרע<br>בתוך הזמן במיגו שהיה טוען פרעתי לך עתה ביום אחרון של הזמן? "	"כתבו התוס' (ד""ה ובא) :<br>1) שיש עדים שחייב לו וקבע לו זמן, דאי לאו הכי נאמינו שפרעו תוך זמנו במיגו דאי בעי אמר לא הלוית לי כלום אולא קבעת לי זמן,ואין לומר שסובר ר""ל שלא יהא נאמן שהרי לקמן הסתפקו אם אמרינן מיגו במקום חזקה ולא פשטו מדברי ריש לקיש.<br>2) דאין זה מיגו, דלא חציף איניש למימר פרעתיך היום."	בבא בתרא תוס' ה.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	יז. לאביי ורבא שאמרו שעשוי אדם לפרוע תוך זמנו והתנן בכור בתוך שלשים בחזקת שלא נפדה? 	"כתבו התוס' (ד""ה כי) שר""י תירץ שבבכור לא שייך טעמם של אביי ורבא שלא יטרידוהו כיון דהוי ממון שאין לו תובעים. עוד אומר ר""י טעם אחר דהכא כיון שחייב לו ואיתרמי ליה זוזי פורע לו תוך הזמן כדי שלא יטרידוהו, אבל גבי בכור עדיין לא התחייב כלל עד לאחר ל' ושמא ימות בתוך ל' ויפטר."	בבא בתרא תוס' ה:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	יח. האם גובים חוב הלווה שמת תוך זמנו ומדוע 1) מיתומים גדולים 2) מיתומים קטנים? 	"1) לאביי ורבא שאמרו שעשוי אדם לפרוע תוך זמנו אין גובים אלא בשבועה. לריש לקיש שאמר שאינו נאמן לומר שפרע תוך זמנו גובה בלא שבועה שלא חוששים שאולי אביהם פרע בתוך זמנו.<br>2) כתבו התוס' (ד""ה ואפילו ע""פ הגה' הב""ח) שאין גובים כלל, ולא מיבעי לרב פפא שמפרש טעמא דאין נזקקים משום פריעת בעל חוב מצוה ויתומים לאו בני מיעבד מצוה נינהו, אלא אפילו לרב הונא בריה דרב יהושע שמפרש טעמא משום צררי לא גבי דאין מקבלים עדים שלא בפני בעל דין וקטנים חשיב שלא בפניו. ואפילו נתקבלה עדות בחיי האב גם אין גובים שחוששים לצררי אפילו תוך הזמן בקטנים <sup>טו</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>טו.  אבל דעת הרשב""א שגובים גם חצי הכותל, לפי שזכתה לו חצ ירו. מיתומים קטנים שלצררי לא חיישינן. שאם היינו חוששים להתפסת צררי א""כ גם כשגובה מיתומים גדולים היינו מצריכים את המלוה להשבע שלא הותפס בידו כלום, אלא ודאי שאין הלווה עשוי להתפיס צררי בתוך הזמן כשם שאינו פורע.</span>"	בבא בתרא תוס' ה:		
